עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' לולו ואח'

פסק דין

מהות הסכסוך:

1.זוהי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים, בני זוג הנשואים זל"ז, מדירה ברחוב גבעת חן 10/10 בבנימינה (להלן : "הדירה") ולחיוב הנתבעים לשלם לתובעת סך 21,760 בגין דמי שימוש ראויים בדירה עד ליום 18.8.2011.

2.לטענת התובעת- הבעלים בדירה, השכירה היא את הדירה לאמו של הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע"), הגב' לולו יונה ז"ל (להלן : "המנוחה") בהתאם לחוזה שכירות שנכרת ביום 9.9.1982 בשכירות לא מוגנת. התובעת טוענת כי ביום 3.3.2010 נפטרה אימו של הנתבע, ומאז מתגוררים הנתבעים בדירה ללא כל זכות בדין.

3.עוד טענה התובעת, כי ביום 17.5.2011 נערך בוועדה העליונה במשרד השיכון דיון בבקשת הנתבעים להקנות להם "זכויות חוזיות" בדירה בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, התשנ"ח- 1998 (להלן: "החוק"), אולם בקשתם של הנתבעים נדחתה עפ"י החלטה מיום 17.5.2011 והודעה על כך יצאה ביום 19.5.2011 . עוד טענה התובעת, כי חרף דרישות והודעות, בהן הודיעה התובעת לנתבעים כי הם פולשים לדירה ועליהם לפנותה, לא שעו הנתבעים לדרישות אלה, ולפיכך, כללה התביעה, מלבד סעד הפינוי, סעד כספי בגין דמי שימוש ע"ס 21,760 ₪ נכון ליום 11.8.2011.

4.בבקשת רשות להגן ובתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, טוען הנתבע כי הוא נשוי בשנית, אב לשלושה, העובד למחייתו ומשתכר כ- 4,000 ₪ וכי בשנת 2005 נפגע כושר השתכרותו בשל תאונת עבודה בה היה מעורב. עוד טוען הנתבע, כי אשתו - הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), אינה עובדת מאחר ונקבעה לה ע"י המל"ל נכות בשיעור 28%. הנתבע מוסיף וטוען, כי לו ולנתבעת ילדה משותפת בת 9 וכי הם מעוטי יכולת, ולפיכך התגוררו עם המנוחה משך שנים רבות, עד לפטירתה.

5.באשר למגוריהם בדירה, טוען הנתבע כי אמו המנוחה התגוררה בדירה מאז שנת 1978 ולמן שנת 1982 מתגוררת היא בדירה מכח היותה "דיירת חוזית" עפ"י החוק, לאחר שבשנת 1992 חתמו המנוחה ועמידר על חוזה השכירות המצורף לתצהיר הנתבע כנספח ה'. בשנות השמונים היה הנתבע נשוי לגב' רות לולו והשניים רכשו, עוד בשנת 1986, זכויות החכירה בדירה ברחוב גבעת חן 306/9 בבנימינה (להלן : "הדירה האחרת") עפ"י הסכם החכירה - נספח ז' לתצהיר הנתבע.

6.לטענת הנתבע, בשנת 1992 נפרד מגרושתו - הגב' רות לולו והנתבע עבר להתגורר בדירת אמו המנוחה, ובשנת 1995 התגרשו הנתבע והגב' רות לולו. לאחר הפרידה המשיכה גרושתו של הנתבע להתגורר בדירה האחרת ואילו התובע עבר להתגורר, כאמור, בדירת אימו.

7.התובע טוען כי כחודשיים לאחר הגירושין הגיעו, גרושתו והוא, להסכם בעל-פה, לפיו מעביר הוא את הזכויות בדירה האחרת לגב' רות לולו, כחלק מן ההסדרים הכספיים בינו לבין גרושתו, והגב' רות לולו המשיכה להתגורר בדירה האחרת. עפ"י ההסכם הנ"ל היתה הגב' רות לולו אמורה לטפל בהעברת הזכויות בדירה האחרת על שמה, אולם בשל העובדה כי רבצה משכנתא להבטחת הלוואה שנטלו הנתבע וגרושתו לרכישת הדירה, לא הצליחה הגב' רות לולו להעביר את הדירה עד לשנת 2006. בשנת 2006 פנה התובע אל גרושתו והודיע לה כי המשכנתא הוסרה, וכי תוכל להעביר את הזכויות בדירה האחרת על שמה, אולם הדבר בוצע רק בשנת 2010, כפי שעולה מנסח רישום מלשכת רישום המקרקעין- נספח ח' לתצהיר הנתבע (לעניין העובדות הנ"ל ראו האמור בסעיפים 10-13 לתצהיר הנתבע).

8.הנתבע טוען, אפוא, כי הוא מתגורר בידרה מאז שנת 1992 וכי הוא התגורר עם אימו המנוחה עד ליום פטירתה. התובע טוען כי הוא "דייר ממשיך"- כהגדרתו בחוק, ועל כן לא קמה עילת פינוי כנגדו. באשר לטענת התובעת, כי אין הוא עונה להגדרת "דייר ממשיך" הזכאי להמשיך להתגורר בדירה, מאחר והיתה לו דירה או זכויות בדירה אחרת, טוען הנתבע, כי הוא העביר את הזכויות, ורשלנות גרושתו היא אשר מנעה את העברת הזכויות בדירה האחרת על שמה. לטענת הנתבע, הרישום בלשכת רישום המקרקעין הינו רישום פורמאלי שאינו הולם את מצב הזכויות בדירה האחרת.

9.הנתבע התכחש להודעות הפינוי ואף לדרישות התובעת בגין דמי שימוש ראויים .

10.בתצהיר הגב' פירולה אלידע – רכזת השטח מטעם התובעת, טענה היא כי המנוחה עצמה היתה דיירת ממשיכה, ועל כן הנוהל בכללים להסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים (ת/1) הוא שכאשר הדייר הממשיך (שהפך לזכאי) נפטר, לא יאושר "דייר ממשיך" במקומו; לשון אחר- "לא יאושר דור שני של דייר ממשיך". עוד הוסיפה הגב' אלידע, כי לא הנתבע אינו "דייר ממשיך" , מאחר ואינו מקיים אחר הגדרת "חסר דירה" למשך חמש שנים לפני פטירת המונחה, מאחר ועל שמו היו רשומות מחצית הזכויות בדירה האחרת עד ליום 17.8.2010 .

11.עוד טענה המצהירה הנ"ל, כי אין לבית המשפט סמכות לדון במעמד התובע, מאחר ומקור זכויותיו של התובע הוא בהחלטה מינהלית של הועדה העליונה שהוקמה עפ"י הכללים, ומשכך, אין סמכות לבית המשפט השלום לדון בתקיפת החלטות מנהליות.

12.יצויין כי מלבד תצהירו של הנתבע, הוגשו תצהיריהם מטעם הנתבעת; מטעם גרושת הנתבע - הגב' רות לולו - אשר אישרה טענת התובע לגבי העברת הזכויות בדירה באמצע שנות התשעים; ומטעם מר שמעון - ג'נח המתגורר בצמוד לדירה בה התגוררה אימו המנוחה של הנתבע.

המחלוקת:

13.כפי שעולה מכתבי הטענות ומתצהירי הצדדים, אין מחלוקת כי התובעת הינה בעלת הדירה, ואין מחלוקת כי הועדה העליונה של משרד השיכון קיבלה החלטה ולפיה אין הנתבע "דייר ממשיך" הזכאי להמשיך בדירת אמו המנוחה. הצדדים עצמם הגדירו את המחלוקת ביניהם בעמוד 26 שורות 17-20 לפרוטוקול.

14.נוכח האמור בכתבי הטענות ובהסכמת הצדדים הנ"ל, ניתן להגדיר את המחלוקת כדלקמן:

א.מהי המסגרת הנורמטיבית שחלה על המקרה דנן (הכרעה בשאלה זו נדרשת נוכח התיקון בחוק, שכלל הוראת מעבר ונוכח השפעת התיקון על הגדרת זכויות הצדדים- הכל כפי שעוד יובהר להלן).

ב.כלום מוסמך בית משפט זה, להכריע במעמדו של הנתבע לאחר שהועדה העליונה שפועלת מטעם משרד השיכון - המופקד על ביצועו של החוק, קיבלה החלטה מנהלית, השוללת מעמדו של הנתבע כ"דייר ממשיך".

ג.ככל שייקבע כי בית המשפט מוסמך לדון בתביעה, האם עונה הנתבע להגדרת "דייר ממשיך" עפ"י החוק, והאם מעמד זה מוביל לדחיית תביעת הפינוי שלפניי.